החלטה בתיק בש"פ 11623/04

           בפני בקשה שנייה, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 30.12.04, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 3003/04 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

1.        המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה ומיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות בנשק, ניסיון לחבול בחומר נפץ, היזק בזדון בחומר נפיץ, ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 17.10.2003 חבר המשיב לואדים גיאסוב ולשרון בן חיים (להלן בהתאמה: גיאסוב ובן חיים), שאף הם מואשמים עמו באותו כתב אישום, וכן לאדם נוסף בשם מיכאל שכטמן (להלן: שכטמן), והארבעה קשרו להשליך רימון רסס לעבר תחנת משטרת זבולון. המשיב, כך נטען, העביר לשכטמן את הרימון, ואילו גיאסוב ובן חיים הדריכו אותו באשר לאופן הפעלת הרימון והשלכתו. בהמשך נפגשו הארבעה עם שניים אחרים, ואז הורה המשיב כי בניגוד לתכנון המוקדם ישליכו את הרימון בן חיים ואותם אחרים, ואילו שכטמן יוביל אותם ברכב אל תחנת המשטרה וידריך אותם בנתיב המילוט לאחר מעשה. כתב האישום מוסיף ומספר כי מספר דקות לאחר מכן אכן הגיעו שכטמן, בן חיים והאחרים בסמוך לתחנת המשטרה ואז ירד שכטמן מן הרכב והמתין בבית קפה סמוך על מנת לדווח למשיב ולגיאסוב על השלכת הרימון. בן חיים והאחרים, לעומת זאת, המשיכו אל תחנת המשטרה והשליכו לעברה שני רימוני רסס. כתוצאה מהתפוצצות הרימונים, כך נטען, נפגע אחד השוטרים בכף ידו ונגרם נזק לרכוש רב.

2.        כתב האישום הוגש ביום 1.1.2004, והוא כולל, כאמור, את המשיב, גיאסוב ובן חיים. שכטמן, לעומת זאת, הואשם בכתב אישום נפרד, על מנת שניתן יהיה לסיים את משפטו ולהעידו כעד תביעה במשפטם של שלושת הנאשמים האחרים. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד שלושת הנאשמים, עתרה המבקשת למעצרם עד תום ההליכים, וביום 2.2.2004 נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה (הש' א' שיף) לבקשה ככל שהיא נוגעת למשיב. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב באשר למעשים המיוחסים לו, ובכלל זה הודעותיו של שכטמן שנתמכו, בין היתר, בפלט של שיחות אשר בוצעו מהטלפונים הסלולאריים הרלוונטיים, בו הופיעו שיחות רבות בין הטלפון של המשיב לזה של שכטמן בדקות שלפני השלכת הרימונים. ממצא זה, כך קבע בית המשפט המחוזי, מתיישב עם גרסת שכטמן בדבר הדיווח שהיה עליו למסור למשיב באשר להשלכת הרימונים ולתוצאותיה. בית המשפט הוסיף וקבע כי המעשים המיוחסים למשיב, אותו הגדיר כ"רוח החיה בפרשה" לכאורה, מבססים עילת מעצר מסוג מסוכנות, וכי אליה מצטרף החשש משיבוש מהלכי משפט נוכח העובדה שהמשיב תדרך את שכטמן לשתוק בחקירתו ולא לפחד. שני הנאשמים האחרים שוחררו לחלופת מעצר: בן חיים עקב קשיים מסוימים בחומר הראיות לכאורה נגדו, וגיאסוב נוכח העובדה שבמהלך החקירה הוא שוחרר לחלופת מעצר ומילא אחר תנאיה. בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטת המעצר נדחתה, וערר שהוגש על החלטה זו נדחה אף הוא (החלטת כבוד השופט י' טירקל מיום 1.7.2004).

3.        כתב האישום נגד המשיב ושני הנאשמים הנוספים הוגש, כאמור, עוד בראשית שנת 2004, אולם למעשה החל המשפט להתנהל רק כחצי שנה לאחר מכן, בין היתר מטעמים הקשורים ביומן בית המשפט וכן נוכח קשיים בהסדרת ייצוגם של הנאשמים. משחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב ומשפטו טרם נסתיים בהכרעת דין, עתרה המבקשת להאריך את מעצרו בתשעים ימים, מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. ביום 17.10.2004 התקבלה הבקשה, ובית משפט זה (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה) הורה על הארכת המעצר. בהחלטת ההארכה ציין בית המשפט את המסוכנות הניכרת העולה מן המעשים המיוחסים למשיב, כמו גם את החשש כי שחרורו עלול להביא לשיבוש מהלכי משפט כמפורט לעיל. אמנם, כך קבע בית המשפט, קצב התקדמות המשפט הינו איטי, אולם ציין כי "בחודשים נובמבר ודצמבר 2004 נקבעו מספר ניכר של מועדי הוכחות, ויש להניח שבמהלך תקופה זו יקבל המשפט תאוצה ניכרת ביותר".

4.        עתה, לקראת תום תקופת ההארכה הראשונה, שבה המבקשת ועותרת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המבקשת מציינת כי במהלך תקופת ההארכה נוהלו חמש ישיבות הוכחות בהן נחקרו כל עדי התביעה למעט שכטמן. העיכוב בשמיעת עדותו של שכטמן, כך מציינת המבקשת, נובע מהתארכות משפטו, ונוכח ההלכה שנפסקה בע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל פ"ד ל(2) 477 לפיה לא ניתן להעיד את השותף לדבר עבירה אלא לאחר גזירת דינו. אמנם, כך מוסיפה המבקשת ומציינת, שכטמן הורשע על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון עוד ביום 12.9.2004, אולם גזר דינו צפוי להינתן רק ביום 6.1.2005, וזאת בשל עיכוב של כחודש וחצי בשמיעת הטיעונים לעונש בעניינו. בשל עיכוב זה בוטלו שלוש ישיבות הוכחות שנקבעו לחודש דצמבר שנה זו, בהן הייתה אמורה להישמע עדותו של שכטמן. בדיון בפניי הוסיפה המבקשת וציינה כי לאחר הגשת הבקשה קבע בית המשפט המחוזי שני מועדי הוכחות נוספים, בחודשים אפריל ומאי 2005, במקום המועדים שנתבטלו, ובקשה שהוגשה על ידה להקדמת מועדי הדיון נדחתה. המבקשת טוענת כי יש להורות על הארכת מעצר המשיב, אף כי המשפט אינו צפוי להתקדם כלל בתקופת ההארכה המבוקשת, וזאת בשל מסוכנותו הרבה של המשיב, היותו "הרוח החיה" בפרשה, וכן נוכח החשש הנשקף ממנו לשיבוש מהלכי משפט.

5.        אומר מעתה כי לא מצאתי להיעתר לבקשה אלא באופן חלקי. הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הינה חריג לכלל הקבוע בסעיף 61 לאותו חוק, לפיו נאשם שהיה עצור תקופה מצטברת של תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין ישוחרר ממעצרו. כבר נקבע כי ככל שמתארכת תקופת המעצר, גדל המשקל שיש לייחס לפגיעה הנגרמת לנאשם, כמי שחירותו נשללת על אף חזקת החפות העומדת לזכותו. אכן, "השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים" (ראו: בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (לא פורסם)). עוד נפסק כי הדברים נכונים במיוחד מקום שבו אין אפשרות מעשית להעריך מתי יסתיים המשפט וברור מראש כי תידרשנה הארכות נוספות מעבר לזו שנתבקשה (ראו בש"פ 3669/97 מדינת ישראל נ' אבו אחמד ואח' (לא פורסם)). במקרה שבפניי לא ניתן לומר כי המשפט מתנהל בקצב משביע רצון. אל העיכוב הממשי בפתיחת המשפט מצטרף העיכוב שנגרם עד עתה בשמיעת עדותו של שכטמן, ולשני אלה מצטרפת העובדה שהמשך המשפט נקבע רק לעוד כארבעה חודשים, למרות שהמניעה לשמיעת עדות שכטמן תוסר ככל הנראה, כבר ביום 6.1.2005. יתרה מכך, לעת הזו נקבעו שתי ישיבות נוספות בלבד לאפריל ומאי 2005, כאמור, אך להערכת בא-כוח המשיב תידרשנה לפחות שלוש ישיבות לשמיעת עדותו של שכטמן, שהינו עד התביעה העיקרי. המועד לסיום פרשת התביעה אינו נראה, איפוא, לעין קל וחומר סיום המשפט כולו.

6.        אל מול השיקולים התומכים באי הארכת המעצר אותם מניתי לעיל, עומדת המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. מסוכנות זו עולה מן המעשים המיוחסים למשיב שביצועם מלמד כי אין עליו מורא גורמי אכיפת החוק וספק אם ניתן לתת בו אמון במידה הנדרשת לצורך השחרור לחלופת מעצר. כמו כן, קיים חשש ממשי משיבוש מהלכי משפט, עקב פנייתו של המשיב אל שכטמן וניסיונו להשפיע עליו שלא למסור גרסה בחקירה. מטעמים אלה, איני מוצאת לנכון להורות על שחרורו של המשיב לאלתר לחלופת מעצר. יחד עם זאת, נראה לי כי התמשכות המשפט עד כה והחשש מהתארכות נוספת ומשמעותית, מצדיקה בשלב זה הענות חלקית בלבד לבקשת ההארכה. יש להניח כי המבקשת מצידה תשוב ותפנה בהקדם אל בית המשפט המחוזי, על מנת שיקדים למצער את מועדי ההוכחות לשמיעת עדותו של שכטמן.

           אני מורה, אפוא, בשלב זה, על הארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים, החל מיום 30.12.2004, על מנת לאפשר למבקשת לחזור ולפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבוע מועדי הוכחות במהלך חודש ינואר הקרוב, לאחר מתן גזר דינו של שכטמן.

           ניתנה היום, י"ז בטבת תשס"ה (29.12.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: